הפיסבוק מתמלא בתמונות וסיפורי תשבחות מהסמרתון. ברור שכל מי שהיה שם
קיבל חווית מדבר מלאה: דרכי מדבר, גשמי מדבר וחום של המדבר.
אני רוצה להוסיף תשבחות לסמרתון בלי שהשתתפתי בו.
אני, כמו כל שנה, מנצל את חברי שיורדים דרומה לטרמפ הלוך וחזור למדבר
(ואם יהיה צורך דחוף גם יחידת חילוץ). השנה המארגנים הגדילו ועשו שלושה סטייגים
מלאים מה שאילץ את הצפוניים לצאת יום קודם.
כך מצאתי את עצמי ברביעי בערב באזור צומת שוקת נפרד לשלום (בלי להצטלם,
נגד עין הרע) מענת ונגה שממשיכות דרומה לסמרתון.
התחזית דיברה על גשם בלילה (6 מ"מ בלהבים, 2 מ"מ בערד, 0.2
מ"מ בצומת זוהר) לכן החלטתי לרכב עד הר עמסא ושם לישון תחת גג ליתר ביטחון.
50 ק"מ עוברים מהר ובקלילות (ולא נראה גשם מתקרב). מתמקם לשינה בחדר השביליסטים
נרדם ומתעורר לרעש של גשם, החזאים צדקו, באמת יורד גשם בלילה.
חמש וחצי, מתעורר, התארגנות מהירה ושקטה (כדי לא להפריע לדיירים
הנוספים של החדר) ויוצא. כל ההר רטוב מאוד(הרבה יותר מ6 מ"מ) כך שלא ניתן
להמשיך בתוכנית. אז מאלתר ומחליט שנרד מערד למטה שם אף פעם לא יורד גשם (והחזאים
דברו על 0.2 מ"מ בלילה בלבד בצומת זוהר) .
עצירה קצרה להצטיידות בערד והופ,
אני למטה.
נכנס לכיוון נחל פרצים ומתחבר לבחור שהגיע מדרום הר חברון לרכיבת בוקר.
בסוף הנחל הוא ממשיך לכיוון הר סדום ואני ממשיך דרומה. אחרי כמה קילומטרים יש
שלטים שנחל אשלים סגור. עוד אלתור ועוד שינוי ויורד לכיוון מפעלי ים המלח אחרי
שגשם רציני תופס אותי ואני שוקע בבוץ דביק מאוד (החזאים דברו רק על גשם בלילה?).
ממשיך דרומה, אחרי ניקוי חלק מהבוץ ממשיך. התוכנית המקורית כללה את נחל צין ומעלה
עקרבים. הזמן רץ ואני נהנה בכל פידול ומנסה לקצר זמנים ולחסוך את הזמן שאיבדתי
בגלל הבוץ.
נחל צין יפיפה, מעלה עקרבים יפה כשאתה למעלה. כנ"ל, גם מעלה
אברהם יפה שאתה למעלה. מרוויח סינגלים באזור שדה בוקר ורץ באור אחרון לכיוון מדרשת
בן גוריון כשאני מפנטז על שטיפה טובה לאופניים ושימון מסיבי לשרשרת. ממש קרוב
למדרשה תופס אותי פקח ואני מוצא את עצמי דן איתו על תחזית ועל כמה החזאים צריכים
להשתפר בחיזוי שלהם. הוא מעדכן אותי שיש שינוי בתחזית וגם הלילה צריך לרדת גשם
באזור שדה בוקר. בסיכום רכבתי היום כ170 ק"מ של מדבר מכל הסוגים.
ואכן ירד גשם בלילה ואפילו הרבה ואני מדלג ממקום שמתחיל להרטב למקום
יבש אחר על מנת לעביר את הלילה. גם בבוקר הגשם לא מפסיק ולכן אני מחליט להתקדם מהר
על הכביש עד מצפה רמון ולרדת למכתש, שם בטוח אין גשם.
את מצפה לא ראיתי, הבנתי שאני במצפה רק שהגעתי לכיכר כי היא ישבה בתוך
ענן. סוגר את המעיל הרטוב שלי ויורד למכתש. עובר מעל נחל רמון שפתאום זורם ומישהו
מעדכן אותי שהוא לא זרם לפני 15 דקות. הסברתי לו שאני הבאתי את הגשם מהצפון כי כבר
יום וחצי שבכל מקום שאני נמצא יורד גשם.
נכנס לכיוון חניון בארותיים מצטייד בעוד מים ויוצא לשביל ישראל
לאופניים.
מדהים איזה יופי השביל זורם. נחל רמון זורם ואני זורם איתו בהמשך מתחבר
לנקרות וזורם. הנחל ואני. השביל הפעם הוא לא דשדש. כל חציה של הנחל ויש הרבה כאילו
זה לחצות במים. עד שפתאום אני חוצה ואין מים בנחל, מסתכל ורואה שהשגתי את הזרימה.
עוד שניה והיא מגיעה אלי.
השמיים מתבהרים והשביל נהדר והנוף עם הצבעים הנהדרים של המדבר. מזל
שאני רוכב לבד אחרת השותפים שלי היו מתחרשים מצעקות השמחה שלי.
בקלילות אני בצוקים. מקבל תחזית מעודכנת שצפוי גשם יותר דרומה ואני
מחליט שמספיק לי גשם לטיול הזה וגם לא רציתי להרוס לחברה של סמר את הסמרתון כי
הייתי בטוח שאם הייתי מגיע עד תמנע היה יורד שם גשם ולא מפסיק. סיכום יום הרכיבה השני כ 100 ק"מ.
בלילה, נהנה ממופע ברקים מדהים ישן עד מאוחר וממשיך עד פארן (הקטע
מפארן עד מעלה קטורה משעמם ולא התאים לי להרוס טיול כיפי עם קטע משעמם. בפארן פוגש
חברה נחמדים מ"עבודה עברית" ושבילישטים ומדריכים שונים מהמושב וכך מעביר
את הזמן עד שבאים לאסוף אותי ולחזור לצפון הרטוב (או שלא ).
חוויה נהדרת, טיול נהדר, הרבה שינויים והחלטות תוך כדי תנועה.
זה הכיף
הגדול בפייקפקינג שאתה בקלות יכול לשנות ולזרום לאן שהזרם לוקח אותך.
זאת שנה שנייה שאני לוקח טרמפ דרומה עם החברה שיורדים לסמרתון ויוצא לטפול הפסיכולוגי השנתי שלי, אני לבד במדבר. רוכב חושב ומדבר עם עצמי.
עם הרי ירדן משלגים באופק. התחלתי בשינוי תוכנית מיד בהתחלה. ירד גשם בשדה בוקר אז החלטתי להתחיל בדרום ולהצפין ברכיבה. אבל גם בדרום על הר עתק תפס אותי גשם חזק מאוד באמצע הלילה ושינה לי את התוכניות שוב. 
וכאשר מצאתי שביל שלא הכרתי עם סמני צמיגים, סטיתי מהמסלול שוב ולחקור עד כמה יפה הקטע הזה. כך נמשכה החוויה עד שנגמר הזמן והטרמפ שלי אסף אותי באזור פארן.
